אודות

ההתחלה: הבטחה שנולדה מתוך שבר ביום שאחרי לווייתו של רועי אליאור אוזן ז"ל, בתוך הכאב העצום, עמדו אריאל וגלית ישייב מול שאלה אחת מהדהדת: "איך הופכים את האובדן הזה למקור של אור?". התשובה הייתה ברורה – להמשיך את דרכו של רועי, שתמיד ראה את האחר. כך נולדה עמותת "רועי – לא יחסר", מתוך חזון פשוט אך עוצמתי: להעניק לכל תינוק בישראל התחלה רכה, בטוחה ועוטפת, ולכל הורה את הידיעה שהוא לא לבד.

מאחורי הקלעים: להחזיר ציוד לחיים הכל התחיל בהודעת וואטסאפ פשוטה: "יש לכם ציוד תינוקות למסירה?". ההיענות הייתה מדהימה. אבל אצלנו, איסוף הציוד הוא רק ההתחלה. במרכז הלוגיסטי שלנו (שהתחיל במקלט שתחת הבית), כל עגלה, עריסה או כיסא אוכל עוברים תהליך חידוש קפדני, מתוך אמונה שלמשפחות מגיע הטוב ביותר:

• ניקיון יסודי: חיטוי וקרצוף בחומרים היפו-אלרגניים, עד שהפריט מבריק.

• בדיקת בטיחות: וידוא שכל גלגל, רצועה ובורג תקינים ב-100%.

• תיקון באהבה: טיפול בכל פגם, כאילו אנו מכינים את הציוד לילד שלנו. התוצאה היא לא "ציוד משומש", אלא מתנה מכובדת וחדשה למראה, שמעניקה למשפחה ביטחון ושמחה.

מעטפת של תמיכה ליולדת ולמשפחה אנחנו יודעים שציוד זה לא הכל. הורים טריים, ובמיוחד יולדות, זקוקים לתמיכה רגשית ופיזית. לכן, הרחבנו את המעגל:

• ארוחות חמות: מתנדבות מבשלות אוכל ביתי ומזין ליולדות, כדי לחזק את הגוף והנפש.

• ליווי מקצועי: יועצות הנקה ומדריכות הורים מעניקות סדנאות וכלים להתמודדות רגועה עם האתגרים החדשים.

• עזרה בבית: סיוע בארגון, קיפול בגדים וסדר, כדי להוריד מההורים עומס ולאפשר להם להתמקד בתינוק.

"לבוש של תקווה" – חלוקת ביגוד כל ילד הוא עולם ומלואו, ומגיע לו להרגיש עטוף ומוגן. אנו אוספים וממיינים בקפידה בגדי תינוקות איכותיים לבנים ולבנות: סטים ראשונים ליציאה מבית החולים, בגדים חמים לחורף, שמיכות רכות ועוד. כל מארז ביגוד הוא חיבוק חם שעוטף את התינוק בצעדיו הראשונים בעולם.

הלב הפועם הוא מסירות מסביב לשעון עבור המייסדים, אריאל וגלית, זוהי משימת חיים. הם עובדים לילות כימים – בתיאום מול גורמי רווחה, בשינוע ציוד בכל הארץ, ולעיתים גם בישיבה אישית לשיחת עידוד עם יולדת בביתה. זוהי עשייה שקטה, שאינה נמדדת רק במספרים, אלא בכמות החיוכים והתקווה שהיא מצליחה לייצר.

הנצחת רועי: המנגינה שממשיכה להתנגן בכל פעם שתינוק נרדם בשלווה בעריסה נקייה שהענקנו, בכל פעם שאימא מחייכת כשהיא מקבלת ארוחה חמה – רוחו של רועי ז"ל נוכחת שם. אנו ממשיכים את דרכו ומגשימים את הצוואה הלא-כתובה שלו: עולם שבו הדאגה לאחר היא דרך חיים, עולם שבו לאף תינוק, ולאף משפחה, לא יחסר דבר.